את הביטוי 'גרוש לבן ליום שחור' שמעתי לראשונה דווקא מהשחקן המוכשר
שלומי קוריאט. הוא סיפר על כך שזו הדרך בה חינכו אותו הוריו ולכן גם כשיש לו, הוא לא מבזבז את הכל אלא שם בצד, שיהיה ליום שחור, בו לא ירוויח כפי שהוא מרוויח עכשיו.
משבר הקורונה חשף את מערומיהם של עסקים ועצמאים רבים, שלא שמו גרוש לבן ליום שחור ונקלעו עכשיו לחובות שאינם מסוגלים לכסות או במילים אחרות, הם ניהלו את העסק שלהם, בואו נגיד, לא משהו גם לפני פרוץ המשבר. לכל עסק, כולל כלכלת המשפחה, יש צדדים רבים. על מנת שהוא יצלח צריך לנהל כל אחד מהם בצורה מיטבית וגם אז יש לנו בהחלט גורמים שאינם בשליטתינו ואחד המשמעותיים שבהם הוא בריאותינו. נכון שניתן לנהל אורח חיים שנחשב כמונע מחלות, אבל ביקור קצר בבית החולים ימחיש לכם שלרוב ופרט במחלות הקשות יותר, אין לנו או לרופאים כל אמצעי למנוע אותן ובמקרים מצערים רבים אף לא לרפאותן. יש השערה שזוהי אחת הסיבות שלמרות כל המחקרים החד משמעים שסיגריות הם גורם משמעותי וברור בגרימת מחלות לא פשוטות, רבים הרופאים שמעשנים.
אני לא אומרת שניהול עסק צריך להיות מתוך פחד או ציניות לגבי עתיד ורוד לגביו אבל הוא בפירוש חייב להתחשב במקרים בהם לא ניתן אלא לחכות עד יעבור זעם או לבצע שינויים והתארגנות מחדש.
משבר הקורונה הוא דוגמה מצוינת לכך שאנשים שלא חשבו מעבר לקצה האף ולא הכניסו לעסק שלהם אופציה דיגיטלית ואני מדברת על כל כל סוגי העסקים: אם זה דוכן נקניקיות, עריכת דין, אמנות או חנות מתנות. מי שהיה לו אתר, וואטסאפ ללקוחות, דף פייסבוק או אינסטגרם פעילים יכול היה להמשיך בקשר עם הלקוחות ולפעמים להציע מוצר חלופי בדיגיטל, משלוחים למוצרים פיזיים ועוד ועוד כיד הדמיון והיצירתיות של בעל.ת העסק.
מי ששם כסף בצד ליום שחור, יכול היה להמשיך ולהפעיל את העסק במתכונת החדשה עם העובדים שלו מהבית. ברור שלכל עסק המאפיינים שלו אך הטכנולוגיה כיום מאפשר הרבה מאוד ויותר מכך. גם התארגנות מהירה להקמת אתר משלוחים, הייתה אפשרית עבור מי ששמר כסף ליום שחור.
הרשתות החברתיות עבדו ללא הפסקה, לאנשים היה זמן לחשוב,, לראות תוכן, להכיר עסקים חדשים ולבחון מה עושים העסקים הותיקים אליהם התרגלו. מי נותן שירות , מי משאיר לקוחות באוויר, מי נותן תקווה, מי מוצא פתרונות למצב החדש ומי לא עושה דבר.
ובמילים קצת יותר גדולות, כל עסק, קטן ככל שיהיה זקוק לתוכנית שיווקית בכמה ערוצים, והדיגיטל הוא אחד החשובים שבהם. העבודה בערוצי הדיגיטל צריכה להיות כהמשך למה שהעסק עושה מחוץ לדיגיטל. חלק מחדרי הכושר עשו זאת על ידי העברת שיעורים בזום או בפייסבוק לייב. מאמנים ומטפלים עשו זאת בצורה אישית יותר ולא פעם בתשלום, גם אם סמלי. כי כך שומרים על קשר עם לקוחות עד יעבור זעם.
נכון, עסקים רבים ספגו מכות לא פשוטות, אבל שלא יהיה לכם ספק, רבים מהעסקים שיסגרו בקרוב היו מועמדים לכך הרבה לפני המשבר. גם עכשיו שאנחנו מתקרבים אל הסוף אני רואה עסקים שחוסכים בשירתי משרד שיתנו תשובות ללקוחותיהם ולא מבינים עד כמה זה מעיד על קמצנות וחוסר ראיית הנולד. אחד העסקים שהייתי משאירה אצלו באופן קבוע שבע מאות ש"ח בכל חודש, מועמד אצלי כעת להחלפה לאור ה"חסכון" שהוא נוקט בשירותי המשרד, האקוטיים לתיאום טיפולים ללקוחות. אני רואה מנהלים גרועים שמשקעים כעת בקמפיין בפייסבוק, כאילו כלום לא קרה אבל העסק שלהם עובד בצורה חלקית ולא נותן מענה ראוי ללקוחות הקיימים.
בעידן הדיגיטל אין צורך בהשקעה רבה מדי כדי לתת מענה ראוי ואפילו לחשוף את העסק ללקוחות פוטנציאלים אבל הוא חייב להיות בסינרגיה מוחלטת עם העסק. אם אני מפרסם מוצר מסוים ולא ניתן לקבל מידע נוסף לגביו באיזשהי דרך או לדעת כיצד ניתן לקנות אותו, עשיתי עבור העסק הרבה יותר נזק מתועלת.
קל מאוד כיום להצטייד בסלולרי ולענות בוואטסאפ לכל הפונים מכל מקום. לא שווה לשלם לעובד שכר חלקי על מנת שלא לאבד קשר עם לקוחות קיימים ופוטניצאלים? הפייסבוק, האינסטגרם ואפילו בלוג של העסק יכול להיות מונח בכף היד (באמצעות הסמראטפון) האם באמת נראה שלכם שבעולם כזה לקוחות יהיו סובלניים לחוסר מענה ראוי מכם?
דווקא בגלל שהחזרה לשגרה היא הדרגתית, חשוב מאוד לשמור על האמון של הלקוחות הקיימים ולא להשאיר אותם תלויים באוויר בנוגע למה אתה מסוגלים לתת להם ואת מה לא. האם אתם יכולים לתת להם תחליפים ראויים ואם לא, מה כן אתם מוכנים לעשות על מנת שישארו אתכם.
ואם דיברנו בתקופה הזו גם על ערבות הדדית אז הנה שני הגרוש הלבן שלי: מי שרוצה לספר על העסק שלו בבלוג החדש שלי, אשמח להקדיש לו פוסט ולחשוף בו את העסק, הסיפור מאחוריו ואיך הוא משפר או רוצה לשפר את החיים של לקוחותיו. ללא תשלום וללא התחייבות כי אצלי, תוכן זה כל הסיפור. סגירתו של אתר סלונה במהלך משבר הקורונה, הביא אותי לפתוח בלוג חדש עם תכנים רעננים. אז מוזמנים להיות חלק מהם.
