הרבה תקופות עברו עליי בחיי, המשותף כמעט לכולן שהמדיה שתמיד ליוותה אותי בכל אחת מהן, הייתה הספר. לצלול לתוך סיפור ובמיוחד שאינו פשוט, הוא חוויה של ממש במיוחד בימים אלו שיש שלל אפשרויות לראות סיפורים מבלי להתאמץ: בטלוויזיה, ברשתות וכו'. הספר 'קול' הוא אחד הספרים ששוה לכם/ן להקדיש לו את המאמץ. כשהתחלתי לקרוא בו חשבתי לעצמי: הוא היה מצוין אם לא הייתי רואה כבר את עונות 1-3 של סיפורה של שפחה. הרעיון כנראה נטוע היטב בהוויה האמרקאית: גברים לבנים שרוצים לחזור אל המצב בו נשים לא היו יותר מאמצעי לסיפוק הצרכים שלהם מכל סוג ומין. הפתרון הוא פשוט. לא ניתן להם לקרוא וללמוד אבל לאלו שכבר עשו זאת, פשוט לא ניתן לדבר. לכל אישה ניתן מכסת מילים מוגבלת שאם תעז לעבור אותה...
הספר מגולגל את סיפורה של ג'ין, מדענית מוח עם בעל, מאהב וארבע ילדים שנקלעת למצב הנוראי הזה. מחקר פורץ דרך שהיא שותפה בו נקטע, היא נאלצת להפסיק לעבוד ולראות איך ילדיה ובפרט ילדתה הקטנה מחונכים בהתאם לתכתיבים החדשים של השלטון. מה עושים על מנת להשתחרר מכבלי השעבוד שנכפה עליה ועל שאר הנשים באלימות שרק הולכת וגוברת? האם באמת אפשר להחריש את מי שאינו מסכים איתך? מתי ג'ין תהיה מוכנה לסכן את עצמה כדי להפסיק את משטר האימה שבו היא ומיליוני אמריקאים חיים?
הספר הוא ספר מתח לכל דבר, הוא נקרא בנשימה עצורה מתחילתו עד סופו ואני משערת שהמחברת שלו 'כריסטינה דאלצ'ר' הייתה רוצה שישמש קריאת השכמה לנשים ולכל מי שמאמין שניתן לייצר עולם טוב יותר מבלי לדכות את האחר. מומלץ!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה